מהי פיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה ומחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות הינן מחלות בהן יש פגיעה במנגנוני הויסות והפיקוח של המערכת החיסונית. המחלות הללו מתאפיינות בדלקת מפרקים, ופגיעה במערכות ואיברים חיוניים בגוף כגון: מוח, ריאות, לב וכליות. חולים רבים עם פיברומיאלגיה חוששים כי בעצם יש להם מחלה אוטואימונית (חיסונית), ובייחוד לופוס (זאבת אדמנטית מערכתית).

יש לציין כי פיברומיאלגיה איננה מחלה דלקתית חיסונית, אלא כאמור תסמונת בה יש פגיעה בויסות של מנגנוני הכאב המרכזיים במוח, כך שהמוח מגיב באופן נמרץ יותר לגירויים קלים שלעיתים אף אינם כואבים באדם בריא (ליטוף או חיבוק), בתגובה המתבטאת בכאב מפושט בגוף. זה נכון כאשר פיברומיאלגיה מופיעה לבד (באופן ראשוני). אך פיברומיאלגיה יכולה להתלוות למגוון מחלות רומטולוגיות כרוניות, אוטואימוניות ודלקתיות. פיברומיאלגיה זו מכונה פיברומיאלגיה משנית.

כך מצאנו שכ- 40% מכלל חולי דלקת מפרקים שיגרונתית (Rheumatoid arthritis ) (דמ"ש), לקו בו זמנית גם בפיברומיאלגיה משנית ו- 15% מכלל חולי מחלה ים תיכונית משפחתית (Familial Mediterranean Fever) – FMF, לקו גם הם בפיברומיאלגיה משנית.

בעבודות שונות בעולם, כולל עבודות שלנו נמצא כי בין 30% – 50% מכלל חולי לופוס (זאבת אדמנטית מערכתית), לוקים בו זמנית גם בתסמונת פיברומיאלגיה משנית. איכות החיים של חולים הלוקים בו זמנית במחלה אוטואימונית וגם בפיברומיאלגיה, היא גרועה באופן משמעותי מזו של חולים במחלה אוטואימונית דוגמת לופוס ללא עדות לפיברומיאלגיה. לאבחון של תסמונת פיברומיאלגיה במחלות אוטואימוניות, ישנה חשיבות קלינית וטיפולית גם יחד. לדוגמא בחולת לופוס אשר מתחילה יום אחד להתלונן על כאבים בכל הגוף, כאבי שרירים, עייפות ועוד. הנטייה הראשונית של הרופא המטפל בה, הוא ליחס את התסמינים להתלקחות, או להחמרת מחלת הלופוס.

back pain 710

אך אם לרופא המטפל בחולה יש מודעות גבוהה לזיהוי פיברומיאלגיה ועולה בבדיקתה כי החולה פתחה תסמונת פיברומיאלגיה משנית, הרי שתסמינים אלו מבטאים בעצם את נוכחות תסמונת זו ולא החמרה של המחלה היסודית – לופוס, כך שבמקום לטפל בלופוס באופן נמרץ יותר, לדוגמא העלאה של מינון הסטרואידים, טיפול שלא זו בלבד שלא יעזור, אלא יכול אף להזיק, יש למעשה לטפל בתסמונת הפיברומיאלגיה.

בשנים האחרונות נמצא שלהורמון הפרולקטין שיש לו חשיבות בהנקה, יש חשיבות בויסות המערכת החיסונית וכי יש קשר בין עליה ברמת הפרולקטין להתלקחות של מחלות אוטואימוניות. מצאנו כי בחולות בהן הייתה רמת הפרולקטין גבוהה, הייתה שכיחות גדולה יותר של תסמונת פיברומיאלגיה וכי לרמת הפרולקטין בדם, היה קשר ישיר לרמת הכאב.

פיברומיאלגיה איננה מחלה חיסונית, אך חולה עם פיברומיאלגיה יכול לפתח בהמשך מחלה חיסונית (נדיר) וחולה במחלה חיסונית יכול לפתח פיברומיאלגיה (שכיח). כל חולה עם פיברומיאלגיה צריך להיות במעקב סדיר אחת ל- 6 חודשים לערך.  במהלך ביקורים אלו יש לבדוק את החולה ולשלול התפתחות של תסמינים דלקתיים, המעידים על התפתחות של מחלה נוספת בנוסף לפיברומיאלגיה.

כמו כן יש לעקוב אחר בדיקות דם הכוללות: ספירת דם מלאה, כימיה מלאה, תפקודי בלוטת התריס, ובדיקות סרולוגיות הקשורות במחלות חיסוניות (אוטואימוניות). היות והסימפטומים של כאבים, עייפות, הפרעות בשינה ועוד, יכולים להופיע גם במחלות דלקתיות, יש לעקוב באופן רציף אחר חולות פיברומיאלגיה ולהתייחס לכל תסמין חדש ושינוי במהלך התסמונת.

לסיכום פיברומיאלגיה איננה מחלה אוטואימונית, אך חולי פיברומיאלגיה עלולים לפתח מחלה אוטואימונית ובשכיחות הרבה יותר גבוהה חולי מחלות אוטואימוניות עלולים לפתח פיברומיאלגיה משנית.

ch 710

פיברומיאלגיה: חלק מהתסמונות הפונקציונאליותה גופניות (סומאטיות)

פיברומיאלגיה איננה תסמונת בודדת ביקום. מסתבר שבמקצועות שונים ברפואה ישנן תסמונות דומות וכאלו שנמצאות בחפיפה גדולה האחת עם השנייה. תסמונות אחיות אלו מופיעות בגיל דומה והטריגרים להתהוותן והמנגנונים בבסיסם דומים.

התסמונת הידועה ביותר כחופפת לתסמונת פיברומיאלגיה היא תסמונת התשישות הכרונית (CFS). בתסמונת זו בולטת בעיקר התשישות ופחות הכאב. אך מעניין שחולים אלו יכולים להיות מאובחנים בתקופות שונות של חייהם או כפיברומיאלגיה, או כתסמונת התשישות הכרונית או כשתיהן.

מניסיוננו כ- 30% מכלל חולי פיברומיאלגיה לוקים בו זמנית גם בתסמונת המעי הרגיז (IBS), ובעבודה שעשינו גם 30% מכלל חולי IBS לוקים בו זמנית בפיברומיאלגיה. חולים עם תסמונת פיברומיאלגיה מדווחים כי הם נוטים "לרוץ" להטיל שתן בתכיפות רבה. למעשה הם סובלים מתסמונת של "כיס שתן עצבני" Irritable bladder syndrome.

רופאי פה ולסת המטפלים בחולים רבים עם בעיות תפקודיות של מפר הלסת ה- Temporomandibular Joint (TMD) שמים לב שלחולים יש גם כאבים מפושטים. ואמנם יש חפיפה בין תסמונת פיברומיאלגיה לבין בעיות תפקודיות ב- TMD. ישנה גם חפיפה בין תסמונת PTSD – תסמונת הסטרס הפוסט טראומטית לבין תסמונת פיברומיאלגיה. וכ- 20% מכלל הנפגעים ב- PTSD יפתחו גם פיברומיאלגיה ולעומת זאת ל- 50% מכלל חולי פיברומיאלגיה יש מאפיינים של תסמונת הסטרס הפוסט טראומטית/

כמו כן יש גם חפיפה בין תסמונת פיברומיאלגיה לבין תסמונת הרגל העצבנית

Restless leg syndrome. גם מגרנה נכללת בספקטרום של התסמונות החופפות בשכיחות גבוהה עם פיברומיאלגיה. בעבודה שבצענו לאחרונה מצאנו כי ל- 22% מכלל חולות מגרנה הייתה גם פיברומיאלגיה. 

לעיתים אנו נשאלים על ידי החולה "אז מה יש לי, יש לי פיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית"? השאלה איננה כה חשובה כי בתקופות שונות יסבול החולה יותר מכאב מפושט ואז יוגדר כפיברומיאלגיה ובתקופות אחרות הוא יסבול מתשישות קיצונית ואז יוגדר כלוקה בתסמונת התשישות הכרונית.

האבחנה של החולה מושפעת גם מהרופאים אליהם פונה החולה: רומטולוגים יאבחנו בנקל פיברומיאלגיה, בעוד שמומחים למחלות זיהומיות, פנימאים ואימונולוגים יטו לאבחן תסמונת התשישות הכרונית.

מעניין גם שאפילו הקריטריון של הנקודות הרגישות, המאפיין פיברומיאלגיה חוצה את התסמונות הללו. כך נמצא כי ל- 80% מכלל חולים שהוגדרו כלוקים בתסמונת התשישות הכרונית תהיה רגישות בנקודות ה- Tender points. בנוסף לחולי תסמונת המעי הרגיז תהיה גם כן שכיחות ניכרת של נקודות רגישות. גם מבחינת הפתוגנזה, ההבדלים בין התסמונות הללו לא כל כך חשובים, כי אנו מאמינים שאותם גורמים פתולוגים פועלים בבסיס כל התסמונות הללו. יתרה מכך גם הגישה הטיפולית דומה מאד בכל התסמונות.

פיברומיאלגיה וטראומות נפשיות

כ- 15% מכלל חולי פיברומיאלגיה מדווחים כי טראומה נפשית הקדימה את התפרצות התסמינים של פיברומיאלגיה. טראומה נפשית עלולה להיות חדה (אקוטית), או כרונית, וכמו כן היא יכולה להיות מכלול התנסויות שליליות או חיוביות. כך מדווחות חולות פיברומיאלגיה כי התסמונת  החלה לאחר מות קרוב משפחה יקר, גירושין, פרידה מחבר ועוד, או לחילופין אירועים משמחים כמו קידום מקצועי, אירוע משפחתי כמו נישואין של בן משפחה ועוד…

אירועים נפשיים חדים נקשרו כאמור להתפרצות פיברומיאלגיה. כך ראינו כי הייתה שכיחות גבוהה של תסמונת פיברומיאלגיה כ- 20% בקרב חולים, שאובחנו כלוקים בתסמונת הסטרס הפוסט טראומתית בעקבות מלחמה, אירועי איבה ועוד.

מעניי כי תסמונת דומה מאד לפיברומיאלגיה ובעצם תסמונת חופפת, עם עייפות, שינה לא טובה, כאבים בשרירים ועוד שהתפתחה בקרב חיילים אמריקאים, ששירתו במלחמת המפרץ הראשונה בתנאי מתח וסטרס.

מקרה מאלף הוא של חולה שבדקנו, אשר היה בן ערובה בידיו של פושע שנמלט מהכלא ופיתח בהמשך תסמונת פוסט טראומטית, אך לאחר מספר חודשים מאותו אירוע רווי מתח, הוא פיתח במקביל פיברומיאלגיה. כנ"ל אבחנו פיברומיאלגיה באנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים בטיפול בפיגועים חבלניים.

כפי שציינו, לא רק סטרס (מתח נפשי), חד (אקוטי), יכול לגרום להתפרצות של תסמונת פיברומיאלגיה אלא גם סטרס (מתח) מתמשך וכרוני. אנשים אשר עבדו במקומות עבודה רווי מתח פתחו בהמשך תסמונת פיברומיאלגיה. מדובר על מגוון עבודות כמו מורות, עבודה בענף ההיטק ועוד. בנוסף ישנו קשר בין מתח בשל הטרדה והצקה בעבודה וחוסר סיפוק בעבודה, לבין התפתחות פיברומיאלגיה.

גם מתחים מוקדמים בחיים בגיל צעיר, יכולים להיות כרוכים בהתפרצות מאוחרת של תסמונת פיברומיאלגיה. כך ישנם דיווחים על שכיחות גבוהה של אלימות במשפחה ואף ניצול מיני בקרב חולות פיברומיאלגיה בצעירותן. לאחרונה גם אבחנו חולי פיברומיאלגיה בקרב ניצולי שואה אשר חווים סטרס ומתח מתמשך במשך שנים רבות.

ואמנם כאב כרוני, שהוא התסמין העיקרי בתסמונת פיברומיאלגיה דווח כשכיח יותר מאשר באוכלוסייה הכללית בקרב ניצולי שואה.  העובדה שמתח נפשי וסטרס אקוטיים וכרונים מתמשכים, יכולים לגרום להתפרצות פיברומיאלגיה חשובה גם מההיבט הטיפולי שעוד נעמוד עליו בהמשך. כך תרופות להרגעה וטכניקות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הינן חשובות בחולים אלו כאשר לסטרס היה תפקיד חשוב בהתפרצות המחלה. 

פיברומיאלגיה וטראומה גופניות

בכ- 50% מכלל החולות בפיברומיאלגיה, פורצת תסמונת הפיברומיאלגיה ללא כל סיבה הנראית לעין. כ-50% מהחולות מדווחות על גורם – טריגר, אשר קשור בסמיכות אירועים להתפרצות התסמינים של כאב, עייפות, שינה לא טובה ועוד, שבהמשכם אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה.  טריגרים אלו כוללים: טראומה גופנית, טראומה נפשית, מחלה זיהומית, בדרך כלל נגיפית (וירלית).

טראומות גופניות שונות דווחו כגורמות להתפרצות של תסמונת פיברומיאלגיה. אלו כוללות: ניתוחים, חבלות ותאונות דרכים בעיקר כאילו בהן הייתה פגיעה בעמוד השדרה מסוג "צליפת שוט" – Whiplash injury. חולות רבות מספרות כי לאחר ניתוח שהיה טראומטי מבחינתן, הן החלו להרגיש כאבים, ובהמשך אובחנו כחולות בפיברומיאלגיה. חבלות גופניות ואף קלות, נכרכו גם הן בהתפתחות פיברומיאלגיה, ובייחוד זה מופיע בקשר לתאונות דרכים בהן נחבל עמוד שדרה צווארי.

בעבודה שנעשתה על ידינו במרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון ושפורסמה בשנת 1997, הראנו כי 20% מכלל 102 הנפגעים בעמ"ש צווארי (צליפת שוט) בתאונות דרכים,  פיתחו בממוצע כ- 3 חודשים לאחר מכן, תסמונת פיברומיאלגיה. מדובר בחבלות שעל פניהן נראו קלות, כי לא נשברו עצמות ולמרות זאת ישנה שכיחות גדולה של התסמונת בעקבות חבלות אלו.

בעבודת המשך הראנו כי רוב הנשים שפתחו פיברומיאלגיה בעקבות תאונת דרכים מסוג "צליפת שוט", עדיין סבלו מפיברומיאלגיה 3 שנים לאחר מכן. כך שהתסמונת בחולות אלו נמשכה שנים לאחר התאונה וכמובן שפגעה באיכות החיים והתפקוד של הנפגעות בה.

לעבודות אלו יש חשיבות מדיקולגלית, שהרי כאשר אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים, מתחיל להתלונן לאחר מספר חודשים על תסמינים כמו כאבים מפושטים, עייפות, שינה לא טובה ועוד, הם מופנים מטבע הדברים לרופאים אורטופדים שרובם אינם מודעים לאבחון תסמונת פיברומיאלגיה. בשל כך עולה הרושם של "התחזות" ורווח משני מהתאונה שיכול להיות קשור לתביעות מחברות הביטוח.

אך סבלם של נפגעי עמ"ש וחבלות אחרות, שפתחו פיברומיאלגיה בעקבות התאונה הוא אמיתי  ונעשה להן עוול כפול כאשר לא מאבחנים את בעייתם, וכמו כן מציגים אותם באור של מתחזים וככאלו שכל מטרתם היא הפקת רווח מהתאונה.

Call Now Button